גיבור מקומי

שמן של כמה מהדמויות המזוהות עם קובה חצו את גבולות הים הקריבי ופועלן נודע ברחבי העולם. כך למשל ארנסטו צ'ה גווארה, מהפכן יליד ארגנטינה, שתמונותיו מעטרות את קירות בתי האי, ודמותו מככבת על מזכרות תיירותיות ומסכי הקולנוע גם מחוץ לגבולות אמריקה הלטינית. גיבור לאומי קובני אחר, המוכר פחות מחוץ לגבולות קובה, הוא חוסה מארטי. מארטי, קובני מבטן ומלידה, איש רוח ומעשה היה עיתונאי, משורר, סופר, צייר ומדינאי. השפעתו של מארטי על תולדות קובה, שפעל שנים רבות לפני גווארה, הייתה מכרעת.
מארטי נולד בהוואנה בשנת 1853. אביו היה ממוצא ספרדי, ואימו מהאיים הקנריים. מארטי היה הבן הבכור במשפחתו והיו לו שבע אחיות. כשהיה בן ארבע היגרה המשפחה לוולנסיה שבספרד, אולם חזרה לקובה שנתיים לאחר מכן. מארטי נולד כשקובה הייתה תחת השלטון הספרדי, וחייו שזורים במאבק נגד הכובש האירופי.

חוסה מארטי, איש רוח ומעשה היה עיתונאי, משורר, סופר, צייר ומדינאי | צילום: Vgenecr

כובשים אירופאים, עבדים אפריקאים ומעורבות ארצות הברית

קולומבוס היה האירופאי הראשון שהגיע לקובה, ב-28 באוקטובר 1492, וההתיישבות הספרדית החלה כשני עשורים לאחר מכן, ב-1511. עד סוף המאה ה-18 הייתה המושבה הספרדית קובה למרכז ייצור הטבק והסוכר החשוב ביותר באיים הקריביים. לצורך העבודה במטעים היא אף ייבאה עבדים רבים מאפריקה. בראשית המאה ה-19 הפכה קובה למרכז החשוב ביותר בעולם לייצור סוכר. מסילת ברזל, אחת הראשונות בעולם, הוקמה בה. המושבה הספרדית הפכה לאטרקטיבית מאוד, וספרדים רבים היגרו אליה בחפשם אחר הזדמנויות כלכליות. מנגד החלו הקובנים, בהם בעלי חוות, להתמרמר נגד השלטון הספרדי. אחת הסיבות לכך הייתה האיסור על סחר עבדים שנכנס לתוקף בשנת 1820. אולם ספרד לא ממש אכפה את האיסור, ומאות אלפי עבדים יובאו אליה בניגוד לחוק.
בשנת 1851 יצא מניו אורלינס הגנרל הקריאולי נרסיסו לופס בראש משלחת בת 400 איש שכללה גולים קובנים ותושבים מדרום ארצות הברית. ככל הנראה מטרתם הייתה לספח את קובה לארצות הברית. הספרדים דיכאו ניסיון זה, ואף הרגו את לופס, אולם מעורבות ארצות הברית באי צברה תאוצה. קובנים בעלי מטעים היוו אופוזיציה לשלטון הספרדי. זו הייתה קובה שאליה נולד מארטי – שלטון קולוניאלי, מאבק בין מעמדות, שאלת העבדות ומעורבות של ארצות הברית. כוחות אלה ישפיעו על פעילותו של מארטי במשך חייו.

בקובה שאליה נולד מארטי שררו שלטון קולוניאלי, מאבק בין מעמדות, עבדות ומעורבות של ארצות הברית

נער עם מודעות פוליטית

מארטי שהיה בעל כשרון כתיבה וציור החל בפעילות פוליטית עוד בנערותו. באותה עת התרחשה בקובה מלחמת עשר השנים (1878-1868), הנחשבת למלחמת העצמאות הראשונה של המדינה. מארטי, תלמיד בבית ספר לאמנות בהוואנה, שהתנגד לעבדות ולשלטון הספרדי, פרסם שירים ומחזה שהביעו את דעותיו הפוליטיות. מעשיו הובילו למאסרו באיסלה דה פינוס, אי לחופי קובה ששימש כבית כלא (מאוחר יותר ירצה שם את עונשו גם פידל קסטרו). לאחר שחרורו, שהושג בעקבות מאמצי הוריו, הוא גורש לספרד ושם סיים את לימודיו. בזמן שהותו בספרד המשיך לבקר את השלטון הספרדי בקובה.
בשנת 1877 חזר למולדתו בשם בדוי, אולם התקשה למצוא עבודה. אז החלה תקופת נדודיו במדינות אמריקה הלטינית ובארצות הברית. אשתו כרמן ובנו הפעוט הצטרפו אליו בגלות, אולם שבו לאחר תקופה קצרה לקובה, והקשר ביניהם ניתק. משנת 1880 הוא שימש כקונסול בניו יורק לפרגוואי, לאורוגוואי ולארגנטינה. שהותו בארצות הברית יצרה אצלו יחס מורכב כלפיה – מצד אחד הערכה ליוזמה האמריקאית, ומצד שני התנגדות לכוחניות של ארצות הברית. במהלך שהותו בארצות הברית פעל למען עצמאותה של קובה.

לשחרר את קובה

ב-25 במרס 1895 פרסם מניפסט למען עצמאות קובה, ובו קרא ל"מלחמה תרבותית" שבה לא ייפגעו ספרדים ורכושם, ואף קרא לשחורים להשתתף במאבק לעצמאות (העבדות בוטלה באופן סופי בשנת 1886). ב-11 באפריל באותה שנה, יצא אל חופי קובה, במטרה לשחרר אותה מהכובש הספרדי. כחודש לאחר מכן, ב-19 במאי, נהרג בקרב עם הספרדים. מארטי נקבר במאוזוליאום בעיר סנטיאגו דה קובה. בית ילדותו בהוואנה הפך למרכז מבקרים, ונמל התעופה של הוואנה נקרא על שמו. דמותו הצנומה של הגיבור הלאומי ממשיכה לעטר כיכרות ברחבי המדינה.