קובה וארצות הברית: לשבור את הקרח

ב-31 באוגוסט 2016 נחת בנמל התעופה של סנטה קלרה בקובה מטוס נוסעים שעשה היסטוריה. המטוס שהמריא מנמל תעופה בפלורידה היה לטיסה המסחרית הראשונה בין ארצות הברית לקובה, לאחר תקופת נתק יותר מ-50 שנה. רבים מנוסעי המטוס היו אמריקאים ממוצא קובני. רק כ-170 קילומטרים מפרידים מקי ווסט שבדרום פלורידה, להוואנה בירת קובה, ובכל זאת מאז שנת 1961 היה נתק כמעט מוחלט בין אזרחי ארצות הברית לאזרחי קובה.
עוד בזמן השלטון הספרדי על קובה, הביעו ראשי ארצות הברית של אז עניין באי השכן מדרום. קובה שהייתה כאמור מושבה ספרדית, הפכה עם השנים למרכז של ייצור סוכר וטבק. ב-1808 הביע תומס ג'פרסון עניין בסיפוח קובה. לאחר ההתעוררות הלאומית בקובה, במחצית השניה של המאה ה-19, ניסו המורדים להיעזר בארצות הברית. ארצות הברית בראשות הנשיא גרנט דחתה את הניסיונות. לאחר מלחמת עשר השנים (1878-1868), שהייתה הראשונה במלחמות העצמאות של קובה, הציע בשנת 1897, הנשיא האמריקאי מקינלי לרכוש את האי תמורת 300 מיליון דולר. הספרדים דחו את ההצעה.

הספינה מיין טובעת

בינואר 1898 נכנסה ספינת המלחמה האמריקאית מיין אל נמל הוואנה, לאחר שהיה חשש לשלומם של אזרחים אמריקאים שהיו בקובה ולרכוש אמריקאי באי. החיילים האמריקאים רותקו לספינה. ב-15 בפברואר אירע פיצוץ בספינה. 262 בני אדם ניספו. הפיצוץ, שעד היום לא ברור לגמרי מי עמד מאחוריו, הוביל בתוך חודשים ספורים (ובעידודו של מנהיג המהפכה הקובני מקסימו גומס) לפתיחת מלחמה בין ספרד לארצות הברית. הספרדים הובסו. באוגוסט באותה השנה נחתם הסכם שלום שבו ויתרה ספרד על קובה. ארצות הברית זכתה גם בפורטו ריקו, בגואם ובפיליפינים. בקובה הונהג ממשל צבאי אמריקאי שהוסר לבסוף ב-1902, לאחר שקובה הסכימה לתיקון פלאט, שאפשר לארצות הברית להתערב בענייניה הפנימיים של קובה, ושחייב את קובה להחכיר לארצות הברית קרקעות לצורך הקמת בסיסים צבאיים. מפרץ גואנטנמו הוחכר אז לארצות הברית, ובתחומו שוכן עד היום בסיס צבאי אמריקאי (ארצות הברית עדיין מעבירה מדי שנה צ'ק על סך 4,000 דולר תמורת השימוש בקרקע. קובה לא פודה את הצ'ק). רבים מהקובנים התנגדו לתיקון פלאט.
במהלך העשורים הבאים נהגה ארצות הברית להתערב בענייניה הפנימיים של קובה. אמנה מסחרית שנקבעה בשנת 1903 קבעה כי תינתן עדיפות לסוכר הקובני בארצות הברית, וכי קובה תעדיף תוצרת אמריקאית. האמנה חיזקה את התלות של קובה בארצות הברית ובמוצר אחד – הסוכר. בשנת 1920, לאחר צניחה עולמית במחירי הסוכר, החלה בקובה מחאה נגד התלות הכלכלית בארצות הברית. עלייתו של איש העסקים מצ'דגו לשלטון, וההתנגדות אליו בקרב סטודנטים ("הדור של 1930") שראו בעצמם יורשיו של חוסה מארטי, הובילה להתערבות נוספת של ארצות הברית בנעשה בקובה. בתוך המהומה שנוצרה בלט סמל פולחנסיו בטיסטה, לימים הגנרל בטיסטה.

מכונית שברולט אמריקאית משנות החמישים, שמאפיינת את רחובות הוואנה בירת קובה

הוואנה שלפני המהפכה

בטיסטה כיהן כנשיא בשתי תקופות (1944-1940 ו-1952–1959). עלייתו לשלטון סימנה עידן חדש ביחסי ארצות הברית וקובה. בתקופתו של בטיסטה התהדקו היחסים בין שתי המדינות, והוואנה המשגשגת הפכה לעיר אטרקטיבית בעיני אמריקאים. בתי מלון מפוארים הוקמו בה בצד מועדני לילה ומועדוני הימורים בבעלות מאיר לנסקי, המאפיונר היהודי שפעל בעיר בסיועו של בטיסטה. לנסקי הוא גם זה שארגן את ועידת הוואנה, ועידת הפשע המאורגן הגדולה ביותר, שהתקיימה בדצמבר 1946 במלון נסיונל המפואר בעיר.
בשנת 1959, לאחר ניסיונות שארכו כמה שנים, הנהיג פידל קסטרו, יחד עם שותפו ארנסטו צ'ה גווארה ועם אחיו ראול קסטרו, מהפכה בקובה והדיח את בטיסטה. הנשיא אייזנהאואר הכיר בממשלה החדשה, אולם מערכת היחסים לא החזיקה מעמד זמן רב. השלטון החדש בקובה החל ברפורמה אגררית ובהלאמת רכוש אמריקאי. באפריל 1959 ביקר קסטרו בארצות הברית, ואף נפגש עם ניקסון סגן הנשיא באותם ימים. לאחר תקופה קצרה ארצות הברית חדלה לקנות מקובה סוכר, ונמנעה מלמכור לה נפט. קובה פנתה לברית המועצות שתמכור לה נפט.
במרס 1960 אניית משא קובנית התפוצצה בנמל הוואנה, ו-75 בני אדם נהרגו. קסטרו האשים את ארצות הברית בפיצוץ והשווה אותה לספינה מיין ההיסטורית שהובילה לפלישת ארצות הברית לקובה. הנשיא אייזנהאואר אישר תכנית להתנקשות בקסטרו בעזרת גולים קובנים. ב-19 באוקטובר 1960 נאסרו יחסי המסחר עם קובה. בתגובה לכך חיזקה קובה את קשריה עם ברית המועצות, ושגרירות ארצות הברית בהוואנה נסגרה.
ב-1961, בזמן נשיאותו של קנדי, נעשה ניסיון פלישה של כ-1,500 גולים קובנים אל מפרץ החזירים, אך הניסיון נכשל. ב-1962 צילם מטוס אמריקאי מהאוויר בנייה של בסיסי טילים גרעיניים שמקורם סובייטי. - ומשבר הטילים פרץ. ארצות הברית הטילה סגר ימי על קובה. לאחר 13 ימים נחתם הסכם, חלקו חסוי, שכלל את הסרת הטילים, הסרת הסגר הימי וכן הסרת טילים של ארצות הברית באיטליה ובטורקיה – טילים שאיימו על ברית המועצות. ב-1963 נאסר על אזרחי ארצות הברית לנסוע לקובה ולהעביר אליה כספים.

125 אלף פליטים וילד אחד

בשנות ה-70, בתקופת נשיאותו של ג'ימי קרטר, נעשו ניסיונות להפשיר את היחסים. ב-1980 התיר קסטרו לקובנים שירצו בכך להפליג ממנה אל ארצות הברית. כ-125 אלף קובנים הפליגו לפלורידה, שם קיימת עד היום קהילת גולים קובנים גדולה. לעומת קרטר, הנשיא רונלד רייגן הידק בזמן כהונתו את האמברגו.
לאחר נפילת ברית המועצות בראשית שנות ה-90 נותרה קובה בלי תמיכה של מעצמה. המצב הכלכלי במדינה הלך והידרדר. בשנת 2000 עמד הילד הקובני בן השש אליאן גונסלס במרכז מאבק בין שתי המדינות. הילד ואמו יצאו בספינה יחיד עם קובנים נוספים מקובה לארצות הברית. לאחר שסירתם, ובה אמו, טבעה נמשה הילד על ידי משמר החופים האמריקאי והובא לבית קרוב משפחתו במיאמי. בארצות הברית התעורר ויכוח ער סביב השאלה אם להחזיר את הילד לקובה או להשאירו בארצות הברית. לבסוף הוכרע להחזירו. תמונת סוכנים הפדרלים חמושים הפורצים לבית שבו הוחזק הילד התפרסמה ברחבי העולם. הילד הוחזר לאביו שהתגורר בקובה. השניים התקבלו שם כגיבורים לאומיים.
בתקופת כהונתו של ביל קלינטון כנשיא ארצות הברית, שוב נעשו ניסונות להפשרת היחסים (כולל סיוע במזון לאחר שקובה נפגעה מסופת הוריקן). הניסיונות לא הבשילו. בזמן כהונתו של גורג' בוש הבן, שוב חלה הידרדרות ביחסים, ובוש אף הכריז כי קובה היא חלק מ"ציר הרשע". ביולי 2006 העביר פידל קסטרו החולה את סמכויות השלטון באופן זמני לאחיו ראול. פידל לא שב מאז להנהיג. בארצות הברית ניסו באותה התקופה להכין תכנית ליום שלאחר מותו של קסטרו כיצד להפיל את המשטר הקומוניסטי בקובה ולכונן בה דמוקרטיה.

נאום אובמה בקובה. צעד חשוב לנרמול היחסים בין המדינות

בייסבול, מכוניות אמריקאיות ולחיצת יד לשלום

לאחר בחירתו של אובמה לנשיא ארצות הברית החל תהליך ארוך של הפשרת היחסים. אובמה הסיר כמה מהמגבלות הכלכליות (האמברגו עדיין לא הוסר באופן רשמי). אחת ההקלות אפשרה לחבר את קובה לאינטרנט. לאחר שיחות חשאיות בין שני הצדדים (שבהן היה מעורב גם האפיפיור, ממוצא דרום אמריקאי, פרנציסקוס), אובמה וראול קסטרו לחצו יד במהלך טקס האשכבה לנלסון מנדלה בדצמבר 2013. שנה לאחר מכן הודיעו המדינות על חידוש היחסים. "כולנו אמריקאים" ("Todos somos Americanos"), אמר הנשיא אובמה בנאומו לרגל האירוע. במאי 2015 הוצאה קובה מרשימת המדינות המממנות טרור.
במרס 2016 הגיע הנשיא אובמה, יחד עם משפחתו, לביקור היסטורי בקובה. הביקור כלל משחק בייסבול ידידותי בין קבוצות מקובה וארצות הברית. ביולי באותה שנה חודשו היחסים הדיפלומטיים באופן רשמי – שגרירות ארצות הברית נפתחה בהוואנה, ושגרירות קובה נפתחה בוושינגטון הבירה.
חידוש היחסים עורר תקווה בקרב העם הקובני, בעיקר מההיבט הכלכלי. תושבי האי הסובלים מעוני מקווים שמצבם הכלכלי ישתפר, וכי מוצרי צריכה בסיסיים, כמו תרופות ומוצרי היגיינה, יהיו בהישג ידם. כלי רכב של יצרנים שונים ייובאו ככל הנראה מארצות הברית, ואולי יחליפו את המכוניות האמריקאיות הקלאסיות משנות ה-50 שהפכו לאימג' המוכר מתמונות התיירים. זרם התיירים האמריקאים הצפוי לשטוף את המדינה עשוי אף הוא לשפר את כלכלתה של המדינה. ייתכן שמשהו מאופיה האותנטי של קובה ייפגע בשל הקדמה שתגיע לאי. ומדריכי התיירים דוחקים למחפשים אחר אותנטיות לקום ולנסוע כבר עכשיו לקובה, לפני שתשתנה לעד. באוגוסט 2016 חגגו בקובה יום הולדת 90 לפידל קסטרו, ושלושה חודשים לאחר מכן, בנובמבר 2016, מת המנהיג האיקוני. הדמוקרטיה עדיין לא נראית באופק.