ימי פומפיי האחרונים

העיר פומפיי, ששכנה בסמוך למפרץ נאפולי, על מורדות הר הגעש וזוב (וזוביוס), נוסדה במאות השביעית-שישית לפנה"ס בידי האוסקים, שהיו איכרים ורועי צאן. פומפיי הייתה עיר משגשגת. היא שימשה עיר נמל ושכנה בקרבת ויה אפיה, הדרך שהובילה לרומא, מה שתרם להיותה מרכז מסחר חשוב, משום שסחורות שהגיעו דרך הים אל העיר עברו בה. בשנת 62 לספירה פקד את העיר רעש אדמה חזק, שהחריב בה כמה מבני ציבור, ובכל זאת תושביה חיו בשלווה לא מודעת לכך שהם חיים לפתחו של הר געש. עד ל-24 באוגוסט בשנת 79 לספירה.
בצהרי היום החריד רעש חזק את העיר. עשן ופומיס (סוג של סלע שנוצר מהתקררות מהירה של לבה) התפרצו מלועו של ההר עד לגובה של עשרות קילומטרים. הרוח הסיעה חלקי סלעים, ואפר געשי לוהט שהחלו ליפול על גגות בתי העיר ורחובותיה. בתוך דקות השחירו השמים ואפלה ירדה על העיר. כמה מהתושבים ניסו להימלט. רבים מהם לא הצליחו. אלפי בני אדם מתו באותו היום.

בצד השני של המפרץ, בעיר מיסנום (Misenum), היה ביתו של של מפקד הצי. כשהווזוב התפרץ, יצא המפקד בספינה לים בראש משלחת חילוץ. בביתו נשאר אחיינו פליניוס, אז נער בן 18, ולימים סופר ופילוסוף. מכתבים שכתב פליניוס להיסטוריון ולסנטור הרומאי טקיאוס הם העדות הכתובה היחידה לקורותיו של אותו היום. כתביו משחזרים את ההתפרצות שהחרידה את כל תושבי המפרץ:
"האפר החל ליפול על ראשינו, אם כי לא בכמות מרובה. הבטתי אחורה. ערפל דחוס כהה בעקבותינו, משתרע על הקרקע כמו ענן... הלילה ירד. האפילה הייתה מוחלטת, כמו בחדר שחלונותיו הוגפו. יכולת לשמוע את צווחות הנשים, את צרחות הילדים ואת צעקות הגברים. חלקם קוראים לילדיהם, חלקם להוריהם, חלקן לבעליהן, מנסים לזהות זה את זה לפי הקולות. האחד מקונן על מר גורלו, האחר על גורל משפחתו. חלקם מבקשים את נפשם למות... חלקם נושאים כפותיהם (בתפילה) לאלים, רובם השתכנעו שהאלים אינם איתנו עכשיו, ושהלילה הנצחי הסופי... הגיע לעולם" (מתוך "המכתבים", תרגם מרומית והוסיף מבוא, הערות ומפתחות: ארנסט דוד קולמן, מוסד ביאליק, תשנ"ב 1991).
דודו של פליניוס שהמשיך להפליג באפלה גמורה מת באותו היום, ככל הנראה משאיפת גזים רעילים שהתפרצו מההר. בהתפרצות של אותו היום העיר פומפיי חרבה כליל, יחד איתה נפגעה גם העיר הרקולנאום, שרוב תושביה הצליחו להימלט מהתופת. בשנת 1982 התגלו בסמוך לחופה של העיר כ-200 שלדים בתוך סירות. ככל הנראה אלה שרידי תושבי הרקולנאום שניסו להימלט בדרך הים.
סיפורה של העיר שנקברה תחת שכבה של כארבעה מטרים של אפר געשי היה לא ידוע עד שנת 1748 אז איכר שחפר בשדה ונתקל בשריד יישוב עתיקים. בשנת 1793 התגלתה הכתובת "Rei publicae Pompeianorum". סיפורה של פומפיי החל להתגלות.

בין השרידים המרשימים בפומפיי התגלו ציורי קיר מרהיבים | צילום: Daniele Florio

אכול ושתה כי מחר נמות

בשל שכבת האפר העבה העיר השתמרה בצורה יוצאת דופן. התגלו בה בתי מידות ששימשו את עשירי העיר, בצד רחובות ראשיים, בתי הארחה, פורום ובו מקדש לאל יופיטר ולאופולו, מרחצאות, אמפיתאטרון ששימש לקרבות גלדיאטורים ושוק מזון. ציורי קיר מרהיבים, ובהם ציור המתאר את אל היין בכחוס, השתמרו היטב. מאז התגלתה העיר מנסים הארכיאולוגים ללמוד מן השרידים על אורחות החיים שהיו נהוגים בעיר רומית. במחקר שנעשה לאחרונה שבמהלכו בדקו החוקרים מה נהגו לאכול אנשי העיר נמצאו שרידי תזונה ים תיכונית – כמו דגנים, זיתים, אגוזים וביצים. החוקרים גילו בין השרידים ממצא מפתיע – עצם של ג'ירף, מה שמעיד על קשרי המסחר הענפים של אנשי העיר עם מקומות רחוקים. החוקרים טוענים כי לא רק עשירי העיר זכו למעדנים שכאלה או לתזונה עשירה.
בקרב התרבות הפופולרית זכתה העיר לדימוי של עיר נהנתנית. דימוי זה נוצר הודות לספר "ימי פומפיי האחרונים" שנכתב על ידי הבריטי אדוארד בולוור ליטון בשנת 1834 לאחר שביקר באתר החפירות שבפומפיי. בספר הבדיוני מתאר המחבר את ימיהם האחרונים בעיר. שם הספר הפך לביטוי המתאר מקום שפשה בו ריקבון ושאינו מודע לכך שימיו ספורים.

במוזיאון פומפיי שנפתח לאחרונה, אחרי 36 שנה שבהן היה סגור, מוצגים כמה שרידים מכמירי לב. אלה הן יציקות גבס המנציחות את רגע מותם של כמה מתושבי העיר שלא הצליחו להימלט מנחשולי האפר והלבה שכיסו את העיר בתוך שעות ספורות. גופות הנספים, שנרקבו בשנים שחלפו, הותירו חלל ריק בלבה שהתקשתה. אל החללים הללו יצקו גבס נוזלי. הגבס שהתגבש הקפיא את רגע המוות של הקורבנות. המוות לא הבחין בין עבדים לבני חורין, בין עשירים לאנשים ממעמדות נמוכים יותר. לפי יציקות הגבס חלק מהקרבנות מתו בזמן שנת צהריים. יציקות אחרות מתארות את תנוחת גופם של הנספים כשהם מגוננים על ילדיהם.

במוזיאון פומפיי מוצגות יציקות גבס המנציחות את רגע מותם של כמה מתושבי פומפיי | Lancevortex

--------------------------------------------------------------------------
למאמרים נוספים על איטליה לחץ על הקישורים הבאים:
חומה ומגדל, הגרסה האיטלקית.
הכיכר נפתחת כמניפה.