תחנת ניסיונות חקלאית ענקית

ברום הרי האנדים, במרחק של כ-50 קילומטר מצפון-מערב לעיר קוסקו בפרו ובגובה של כ-3,500 מטר מעל פני הים נמצא האתר מוריי (Moray). זהו אתר ארכיאולוגי ייחודי מתקופת האינקה, הבנוי טרסות עגולות. חוקרים מעריכים שהאתר שימש את בני האינקה כתחנת ניסיונות חקלאית. לקביעה זו תורמת העובדה שהודות להבדלים בכיווני השמש והרוח קיים הבדל של 15 מעלות צלזיוס בין הטמפרטורה ששוררת בטרסה העליונה לזו שבטרסה התחתונה. חוקרים מעריכים שהאינקה ניצלו את משרע הטמפרטורות הרחב לביצוע ניסויים לבחינת גידולים חקלאיים. למתעניינים בתרבותה של האימפריה הייחודית הזאת מומלץ לבקר במוריי, הנמצא בעמק הקדוש, ולהתרשם מיכולת ההמצאה ומהתושייה הכבירה של בני הממלכה הקדומה.
אימפריית האינקה התקיימה באמריקה הדרומית במאות 16-12. הכובש הספרדי נתן לאימפריה את שמה. בירת הממלכה הייתה קוסקו (Cuzco בספרדית, Qosqo בקצ'ואה). כלכלתה של ממלכת האינקה התבססה על חקלאות. בשטחים נרחבים, באזורי אקלים שונים ובתנאי שטח מגוונים – בהרים ובג'ונגלים – הם גידלו 240 זנים של תפוחי אדמה, 20 זני תירס (שבו השתמשו גם לייצור צ'יצ'ה – משקה תירס מותסס שנפוץ באנדים גם כיום), וגם בטטות, קינואה, פלפל, דלעת, שעועית, עגבניות, בוטנים וקוקה. השטחים עובדו על ידי כמה משפחות שעיבדו את שטחיהן במשותף.
האינקה היו חקלאים שאפתנים. כדי למקסם את השטחים הראויים לעיבוד (ולמנוע סחף) הם בנו טרסות בהרים, ניצלו את הפרשי הגובה והקימו בהן תעלות השקיה, דישנו את האדמה בלשלשת של עופות מים ובשיירי בשר לאמות. את כל זה הם עשו בעזרת כלי עבודה פשוטים: מעדרים קטנים עם להב עשוי ברונזה, מקלות ומחרשות. האינקה אחסנו את היבולים במחסנים מיוחדים שצורתם עגולה או מרובעת. המחסנים נבנו במקומות גבוהים, סמוך לריכוזי אוכלוסייה, והיו בהם פתחי אוורור. רשת המחסנים שימשה לגיבוי במקרה של אסונות טבע ומחלות שפגעו ביבולים. רשת הדרכים המפותחת שסללו אפשרה לבני האינקה להוביל יבולים ממקום למקום. הלאמות, האלפקות והוויקוניות – בהמות משא הגדלות עד היום באנדים – שימשו את בני האינקה לצמר, לעור לבשר ועוד. בשיאה של אימפריית האינקה, סביב שנת 1400 לספירה, היו בה מיליון דונם של טרסות שסיפקו מזון לכל רחבי הממלכה.

אתר מוריי בפרו

האינקה סגדו לאלת האדמה פּאצ'אמאמה (Pachamama), ולאל השמש אינטי (Inti). חגיהם ברובם היו בעלי אופי חקלאי. כך בחודש אוגוסט נהג מלך האינקה לחרוש ראשון את השדה שיועד לכך במחרשה עשויה זהב. למעשה, הזהב שהיה ברשותם בשפע היה גם מה שהמיט עליהם בסופו של דבר אסון, שכן הספרדים באו לחפש זהב וכסף בהרים. בשנת 1533 הוצא להורג בידי הספרדים אַטַאוואלפָּה, מלך האינקה האחרון, לאחר שלא העריך נכונה את כוחו מול הכובש הספרדי. זמן קצר לאחר מכן התפוררה הממלכה, עד שחדלה להתקיים. הטרסות ננטשו. כיום פרו, על אוכלוסיית ההרים שנותרה מאחור, נחשבת לאחת המדינות העניות באמריקה הדרומית.
הארכיאולוגית אן קנדל חוקרת את חקלאות האינקה קרוב ל-50 שנה. מחקריה עוסקים ביתרונות של שיטות החקלאות הקדומות, ובהם העובדה ששיטת הטרסות מחממת את הקרקע ומסייעת לגידולים לשרוד את צניחת הטמפרטורות בלילה. שיטת הטרסות מסייעת גם בשמירה על המים, והקרקע נותרת לחה באופן יחסי. קנדל הקימה קרן (Cusichaca Trust) הפועלת בקרב הקהילות ההרריות העניות במטרה לשקם את הטרסות ואת מערכות ההשקיה שנהרסו במשך השנים, וללמדן להישען על הידע החקלאי העצום שהיה לבני האינקה בהתמודדותם עם תוואי שטח הררי ועם תנאי אקלים קשים. אנשי העמותה גם רואים בידע החקלאי העתיק הזדמנות למציאת פתרונות שיתמודדו עם השפעות שינויי האקלים על החקלאות העולמית.