צלמים בשירות המהפכה

בשנת 2015 הוצגה במוזיאון היהודי בניו יורק התערוכה "כוחה של תמונה: צילום סובייטי מוקדם, קולנוע סובייטי מוקדם" (אוצרת: סוזן תומרקין גודמן). התערוכה הוקדשה לצלמים וקולנוענים שפעלו בעשורים הראשונים לאחר מהפכת אוקטובר בברית המועצות לשעבר. המשטר הסובייטי הכיר בכוחו של הצילום ככלי תעמולה, אולי אף יותר מהמילה הכתובה, וזאת בשל ריבוי האנאלפביתים בקרב אוכלוסיית ברית המועצות באותן שנים. לנין עצמו טען שהמצלמה, בדומה לרובה, היא כלי חשוב במלחמת המעמדות. התערוכה הציגה את עבודותיהם של כמה אמנים וצלמים בולטים שפעלו בשנות ה-20 וה-30.
הצלמים היו חלק משתי התארגנויות: קבוצת "אוקטובר", שנוסדה בשנת 1928 בהנהגת האמנים אלכסנדר רודצ'נקו ובוריס אגנטוביץ', והסוכנות הרוסית של צלמי הפרולטריון (Russian Association of Proletarian Photographers ROPF), שנוסדה בשנת 1931 והיו חברים בה צלמי עיתונות יהודים כגון ארקדי שייחט וגאורגי זלמה. מטרתה של קבוצת "אוקטובר" האוונגרדית באופייה הייתה ליצור דימויים שיכריחו את הצופה לראות את החברה בצורה חדשה. סוכנות הצלמים, לעומת זאת, שאפה לתעד את המציאות באופן קוהרנטי, ישיר ומקיף. העובדה שהתערוכה הוקמה ביוזמת המוזיאון היהודי בניו יורק אינה מקרית. רבים מהצלמים הבולטים בתקופה זו היו ממוצא יהודי.

"המלחמה הפטריוטית הגדולה", כינויה הרוסי של מלחמת העולם השנייה | צילום: מקס אלפרט, RIA Novosti archive, image #61150 / Alpert / CC-BY-SA 3.0

הצלמים היו חלק משתי התארגנויות: קבוצת "אוקטובר", שנוסדה בשנת 1928 בהנהגת האמנים אלכסנדר רודצ'נקו ובוריס אגנטוביץ', והסוכנות הרוסית של צלמי הפרולטריון (Russian Association of Proletarian Photographers ROPF), שנוסדה בשנת 1931 והיו חברים בה צלמי עיתונות יהודים כגון ארקדי שייחט וגאורגי זלמה. מטרתה של קבוצת "אוקטובר" האוונגרדית באופייה הייתה ליצור דימויים שיכריחו את הצופה לראות את החברה בצורה חדשה. סוכנות הצלמים, לעומת זאת, שאפה לתעד את המציאות באופן קוהרנטי, ישיר ומקיף. העובדה שהתערוכה הוקמה ביוזמת המוזיאון היהודי בניו יורק אינה מקרית. רבים מהצלמים הבולטים בתקופה זו היו ממוצא יהודי.

שנים של הזדמנות

השנים הראשונות אחרי מהפכת אוקטובר היו שנים של הזדמנות. השלטון אמנם הבין את כוחו של הצילום, אך באותה עת לא היו צלמים רבים בנמצא. המצאת מצלמת הלייקה, הקלה לתפעול, הפכה את הצילום לנגיש יותר. צעירים רבים נכנסו לתחום ולמדו את המקצוע תוך כדי עבודה. בקרב צעירים אלה היו לא מעט יהודים, בעיקר מאוקראינה, מרוסיה הלבנה, מליטא ומאוזבקיסטן. התחום החדש והמתפתח היה כמו אי של סובלנות, בלי האנטישמיות שאפיינה את חיי היהודים בתחומים אחרים. העיר מוסקבה שהפכה באותן שנים לבירת ברית המועצות הייתה למרכז עירוני חשוב ומשכה אליה צעירים מכל רחבי ברית המועצות. הדור הצעיר של עולם הצילום היה חלק מהתנועה אל הבירה.

מגזין "USSR in Construction" משנת 1931

בשנת 1923 הוציא לאור המו"ל היהודי מיכאיל קולצוב את Ogonyok (הניצוץ), שבועון שהוקדש לצילום, וכלל מעט טקסט. השבועון נחל הצלחה עצומה ובתוך שלוש שנים הוא הופץ בכ-500 אלף עותקים. העיתון עדיין רואה אור. המגזין Soviet Photo, שהוציאו לאור ארקדי שייחט ומיכאיל קולצוב ב-1926, נחל אף הוא הצלחה. המגזין USSR in Constuction (שהתפרסם בשנים 1941-1930) ראה אור בארבע שפות: רוסית, צרפתית, גרמנית ואנגלית, מתוך כוונה להנגיש את ערכי הקומוניזם גם מחוץ לברית המועצות. המגזין היה חדשני מבחינה עיצובית ועשה שימוש בטיפוגרפיה מעניינת ובפופ-אפים (למשל דפים נפתחים).

חייהם המאושרים של פועלים סובייטים

הצלמים, כאמור, מצאו מרחב גדול לפרסם את עבודותיהם. בשנת 1931 פרסם שייחט (1959-1858) יליד אוקראינה את הכתבה המצולמת הראשונה שלו – "עשרים וארבע שעות בחייה של משפחת פיליפוב", שעליה עבד יחד עם עוד שני צלמים יהודים, מקס אלפרט וסולומון טולס, ואשר ערכה השוואה בין חייהם המאושרים של פועלים סובייטים ובין החיים האומללים של פועלים במדינות קפיטליסטיות.
מקס אלפרט (1980-1899), יליד חצי האי קרים, צילם למשל את הסכר ההידרואלקטרי שנבנה על הדנייפר, וסדרת צילומים של פועל בנייה פשוט. הצילום היה חלק מגלגלי המהפכה. הנושאים המצולמים היו התעשייה המתפתחת, הארכיטקטורה הנבנית ושיפור מצבו של האדם הפשוט.

סטלין הפעיל את כוחו

סגנונות הצילום היו מגוונים. בשנים הראשונות שלאחר המהפכה הסגנון היה אוונגרדי, הושפע מאמנויות אחרות וכלל קומפוזיציות וזוויות צילום מקוריות ומעוררות מחשבה. בשנות ה-30 הפעיל סטלין את כוחו על מנת שהצלמים יפעלו בשירות המהפכה ויעשו זאת באופן ישיר ופשוט כך שההמונים יבינו את המסר. סגנון הריאליזם הסוציאליסטי שהנהיג, ושמטרתו הפוליטית הייתה להעצים את ערכי הקומוניזם, שלט גם בתחום הצילום. צלמים היו חייבים לעבוד במסגרת איגודים שהשלטון אישר. באותן שנים מצבם של הצלמים היהודים השתנה לרעה. הפתיחות שאפיינה את השנים הראשונות נעלמה, האנטישמיות שוב הרימה ראש, וצלמים איבדו את מקום עבודתם, וכמה מהם אף את חייהם.

מתוך הסרט "אוקטובר" של הבימאי סרגיי אייזנשטיין (1927), שהוקדש למהפכת אוקטובר

בסוף חודש אוקטובר 2017, לרגל מאה שנה למהפכה הבולשביקית, נפתחה במוזיאון תל אביב התערוכה "Total Red: צילום סובייטי". בתערוכה שאצרה רז סמירה מוצגות עבודותיהם של מקס אלפרט, גאורגי זלמה, יבגני חלדיי, אלכסנדר רודשנקו וצלמים נוספים. הצילומים – הן האוונגרדיים והן אלה שצולמו בסגנון הריאליזם הסוציאליסטי – שנשארו אחרי מותם של אותם צלמים מאירים את אותה תקופה אפלה באור אחר.