"דרך המשי" הוא שם שניתן רק במאה ה-19 למערך נתיבי הסחר שקשרו את סין עם אסיה התיכונה ועם אירופה. היה זה עורק מסחר מרכזי של היבשת האירו-אסייתית, המוכר בכתובים החל מהמאה ה-2 לפנה"ס ועד למאה ה-15, וממשיך לפעול במובנים מסוימים גם בימינו. היוצאים מסין אל המרחבים שממערב לה חשו כמי שמותירים את הציוויליזציה המפוארת מאחוריהם ונכנסים אל חיק אזורי סכנה ברברים. משך אלפי שנים חלפו בהן שיירות אינספור, שנשאו עמן את תוצרת סין, הודו, פרס וארצות הים התיכון. עם השיירות נעו דיפלומטים ולוחמים, אנשי-דת והוגי דעות. לא רק סחורות וכספים הועברו דרך הנתיבים הללו, אלא גם רעיונות פילוסופיים, ארכיטקטוניים, פילוסופיים, דתיים ואמנותיים ומטענים גנטיים. למערב הגיעו המצאות סיניות ששינו את ההיסטוריה של אירופה, כגון הנייר, הדפוס, אבק השריפה וכנראה גם האטריות ופירות ההדר. אל סין גופא פלשו בהדרגה רעיונות חדשים כגון בודהיזם, דת זרתוסטרא, נצרות ואסלאם. לימים שקעה "דרך המשי" ההיסטורית. נתיבי המסחר שעברו בארצות אסיה התיכונה הידלדלו ועימם דעכו מרכזי התרבות המפוארים ששכנו לאורכם. בימינו קמה הדרך העתיקה לתחייה. צמיחתה הכלכלית המהירה של סין והקמתן של רפובליקות עצמאיות באסיה התיכונה הביאו לשיקומה במתכונת מודרנית שמאפשרת נגישות יחסית לאתרים נדחים ועם זאת מאיימת להשמיד בקצב מהיר את נכסי העבר וניחוחותיהם הקדמוניים.