באמנות ההלניסטית ניכרים מאפיינים רבים של האמנות היוונית הקלאסית, אבל יש לה גם מאפיינים, דגשים וחידושים ייחודיים רק לה. במשך תקופה ארוכה היא נחשבה נחותה ביחס לאמנות הקלאסית. המחקר המודרני אינו מסכים לקביעה זו: האמנות ההלניסטית היא עשירה, מגוונת ובעלת תפוצה רחבה. כל זאת בזכות התפשטותן של תרבות ואוכלוסייה יווניות באזורים נרחבים של אסיה והמזרח התיכון לאחר כיבושיו של אלכסנדר מוקדון, וקבלתם של מאפיינים אוריינטליים מקומיים. בתקופה זו נבנו הערים היפות והמפוארות ביותר במזרח התיכון, בעלות ארכיטקטורה עשירה ודרמטית, מבני ציבור מונומנטליים ויצירות אמנות שלא נראו כמותן, כמו ניקה מסמותרקיה וונוס ממילו.
האמנות הרומית, שירשה את מאפייניה משתי התרבויות שקדמו לה, הפכה מהר מאוד כלי שרת בידי הקיסרים הרומים בשלל תחומים. למעשה, האמנות החזותית הגבוהה שהיום אנחנו מעריצים במוזיאונים נועדה בראש ובראשונה לקידום עניינים פוליטיים, צבאיים ודתיים. עם זאת, האמנות הרומית הגיעה לשיאים סגנוניים וטכנולוגיים ששנים רבות יילמדו על ידי אמנים מאוחרים.