בפינה הצפונית-מזרחית של טורקיה, בואכה הים השחור, מתנשאים הרי הקצ'קר הפראיים. מורדותיהם מכוסים ביערות וחורשים ובתחתיתם גידולי תה, ערמונים ואגוזי לוז. מעל היערות נפרשים אפרי המרעה המוריקים, ובהם פזורות היאיילות - כפרים עונתיים גבוהים. עם הפשרת השלגים משמשים האפרים כרי מרעה לעדרי המקנה התרים בהם אחר מזונם במשך חודשי הקיץ הקצרים. אז גם מאוכלסות היאיילות. מעל היאיילות מתנשאות הפסגות הדוממות של הרכס, ובהן פסגת הקצ'קר, הנושאת את שם הרכס, המתנשאת לגובה של 3,932 מטר מעל פני הים. הרכס מבותר בקניונים עמוקים שמימיהם גועשים. מדרום וממזרח תוחם אותו נהר צ'ורו הנחשב לנהר השוצף באסיה הקטנה כולה ומפריד את האזור מיתר חלקי היבשה. בעומק הנוף ההררי חבויים כפרי הקצ'קר. הניתוק הטופוגרפי אפשר את קיומן של ממלכות נפרדות - ממלכת פונטוס ולימים ממלכת טרבזון של ביזנטיון. כיום זהו ביתם של מיעוטים כגון הלאז והמשין - קבוצות אתניות לא-טורקיות – הממשיכים להיאבק על קיום אורח חייהם המסורתי. נכיר את הרכס המופלא ואת תושביו.